אווזי משלוחים

"שחקני כדור מים הם בטח האנשים הכי רעבים בעולם", אני מנחשת כששלושה מהם יושבים מולי. מספיק לי לטבול כף רגל אחת בים או לשכשך במימיה הרדודים של בריכה בשביל לגווע ברעב כמה דקות אחר כך- אז על אחת כמה וכמה כשאתה עוסק באחד מענפי  הספורט היותר המאומצים שקיימים. למזלם של איתמר ואבי, שחקני פתח תקוה, עמית, מאמן הנבחרת ורותם, בת הזוג של איתמר, אנחנו פותחים ביחד שולחן עם עסקית לחמישה, במחיר של 239 ש"ח. החמישייה הפותחת של אווזי תל אביב כוללת 3 מנות עיקריות + 4 שיפודים + 8 סוגי סלטים + צ'יפס + חומוס + מג'דרה ביתית + חמוצי הבית פיקלס + סלסה + פיתות מהטאבון ובקלאוות.

השליח של אווזי שצלצל בדלת הגיש לנו שתי שקיות ענקיות, רטובות בתחתיתן ונראה שכמה מהמנות עלו על גדותיהן. הוא לא איבד את עשתונותיו והציע שנבדוק בו במקום אם משהו נפל או נשפך. לאחר הבדיקה של המשלוח של אווזי התברר שהכול בסדר, רק הרצפה שלי לא היתה מרוצה מהשפע ואילו הלאפות הטריות והרכות, שקרצו לנו מהשקית, גרמו לנו לשכוח מהכל. אין ספק שאווזי ידועים בזכות הלאפות שלהם ואלה אינן מאכזבות גם אחרי כל תלאות המשלוח.

שלושת המנות העיקריות שבחרנו עוברות מיד לצלחות לבדיקה- איתמר משבח את כבדי העוף המוקפצים עם הבצל, שעשויים לטעמו בדיוק במידה הנכונה; והוא ועמית אוהבים את קבבוני הטלה העשירים בצנוברים ומתובלים כראוי, למרות שרותם היתה מעדיפה אותם פחות דחוסים. אבי, כבר 4 שנים בישראל, עדיין מעדיף את הקבב במולדתו טורקיה ומבכר את הכנפיים העסיסיות על האש. לגביהן לפחות כולנו תמימי דעים, הן פשוט מצוינות.

בשיפודים הלכנו על בטוח עם פרגיות (2 שיפודים) שהצדיקו את הטענה עליה הסכמנו כולנו- עם פרגיות קשה ליפול. אנטריקוט (גם הוא ב-2 שיפודים) על אף החשש להזמין איטריקוט במשלוח, שיפודי האנטריקוט של אווזי היו טובים מהצפוי אמר עמית. "הוא לא שומני וזה אחלה" הוסיף איתמר. מגוון סלטים הוגשו עם הארוחה- חומוס טוב וטרי, "בן זונה" ע"פ איתמר; טחינה עדינה עם פטרוזיליה; כרוב אדום לשמחתי לא במיונז, אלא בתיבול טבעי יותר; סלט חצילים בסגנון רומני, גם הוא טבעי ומצוין; קולסלאו מפוצץ במיונז; חצילים במיונז עשיר וקרמי; סלט תירס עם שמיר חביב מאוד; סלסת עגבניות חריפה שתאמה את כל הציפיות; סלט גזר בסגנון מזרחי לחובבי הז'רגון.
בעניין החמוצים, לאחרונה יצא לי להזמין כמה משלוחים שבהם החמוצים היו מאכזבים, ושמחתי לגלות שמסעדת אווזי ציידו אותנו ב- 2 קופסאות של חמוצים מעולים.

הארוחה ממסעדת אווזי בהחלט לא נגמרה בשלב זה וכולנו התמודדנו גם עם מג'דרה טובה-מתובלת בעדינות, פלאפל חם (איתמר מאוד אהב ולאבי הוא הזכיר את חדר האוכל בקיבוץ), צ'יפס (רותם טענה ובצדק שאולי פעם הוא היה טוב יותר, אך עכשיו הוא רך מדי), סלט ירקות טרי, חתוך באמת דק דק ובצל ועגבניה היישר מהגריל (ע"ח הבית), שאני ורותם אכלנו בתאווה.
לשלב הגמר של הארוחה הגענו בקושי רב והתקשינו לטעום את הבקלאווה, שלוותה בארומת קוקוס חזקה. "נעשה את זה שוב", הם אמרו, מפזרים הבטחה-"קשה באימונים, קל בארוחה" .