"אפשר להשמין נורא כשעובדים מהבית", חולקת אפי מידע חשוב, "המקרר קרוב מדי". דווקא עידו לא מתלונן, "מה רע ביקיצה טבעית? ואפשר גם לעבוד בפיג'מה ולא להתגלח". אפי ועידו עובדים כל אחד מביתו ונהנים בעיקר מהעובדה שהם מנהלים לעצמם את הזמן. את המשבצת הקולינרית תופסים בישולי בית וכמובן משלוחים.
אנחנו נפגשים בבית של עידו בשביל משלוח מאווזי. אחרי כמה ימים של אורז (אפי) וסלט (עידו), שניהם רעבים לבשר. אפי, שמאז ומעולם הגדירה את עצמה כ"חולת שליטה", מזמינה לנו ארוחה שלמה מאתר משלוחה, ומחיייכת חיוך של שביעות רצון כשהיא מקבלת מיד אישור הזמנה-גם בסמס לנייד וגם במייל. אני מרוצה מהעובדה שהמשלוח מגיעמבר מרגע ההזמנה, בעיקר בגלל שלאחרונה תמיד מאחרים לי.
שלושתנו מופתעים לטובה מגודלן של המנות של אווזי- כל "מנה בחמגשית" כוללת בעצם 2 חמגשיות: המנה הבשרית, צ'יפס ואורז צהוב מקושט בירקות מלמעלה, בחמגשית חמה; ובנוסף חמגשית קרה, ובה חומוס, טחינה, סלט ירקות, כרוב לבן ואדום וסלט גזר. ואם כל זה לא מספיק, בנפרד מגיעים גם חמוצים טובים, סלסה נהדרת ולאפה כיפית ביותר ישר מהטאבון.
עידו הזמין חמגשית קבב, אני בחרתי בפרגיות ואפי בשקדי עגל. "הפרגית פצצה והקבב מושלם-גם מבחינת התבלינים וגם מבחינת איכות חומר גלם", קובע עידו. ואפי אומרת ש"לא קל להכין שקדי עגל, אבל יחסית לטייק אווי הם ממש מוצלחים".
אני מסתכלת על שניהם ולא מאמינה שהמילים האלה יצאו משני האנשים הכי ביקורתיים שאני מכירה.
אני מסתכלת על שניהם ולא מאמינה שהמילים האלה יצאו משני האנשים הכי ביקורתיים שאני מכירה.
"אני אוהבת אורז כזה צהוב, והסלטים טריים, נראים ממש טוב", ממשיכה אפי להמם אותי, "סלט הירקות רענן ומזמין, הסלסה מעולה וסלט הכרוב הלבן עם השמיר מגניב". עידו בוחן את החומוס ומעדכן ש"החומוס הוא חומוס-לא מרגש אבל טעים". "והצ'יפס הוא ממשיך אחלה אחלה", רך ולא מלא בשמן. החסרון היחיד שעולה מהמשלוח הוא שסלט הגזר לא לטעמנו.
"חשוב לציין שהמחיר סביר לכל כיס" מוסיפה אפי, וגם עידו מסכים איתה.
איזה שעמום, אני מתלוננת, ציפיתי מכם לטענות, חוות דעת שלילית, משהו… כשאני שוקלת לשלוח אותם להסתכלות, עידו אומר "את צודקת שאני לא מפרגן בד"כ, אבל הארוחה הזו היא כמו שצריך". אפי מצטרפת-"אני מתה על זה שיש לי מגוון. מליון דברים לנשנש אותם. ארוחה אש".
איזה שעמום, אני מתלוננת, ציפיתי מכם לטענות, חוות דעת שלילית, משהו… כשאני שוקלת לשלוח אותם להסתכלות, עידו אומר "את צודקת שאני לא מפרגן בד"כ, אבל הארוחה הזו היא כמו שצריך". אפי מצטרפת-"אני מתה על זה שיש לי מגוון. מליון דברים לנשנש אותם. ארוחה אש".
מסתבר שלבקלאווה החותמת את הארוחה אין קונים חוץ ממני, מה שמאפשר לי ליהנות מהמתוק המתוק הזה ולחסל את הקינוח של כולם לבד. על בטן מלאה בכל טוב, אנחנו נפרדים וחוזרים כל אחד לעבודתו.מהבית כמובן. תמיד טוב לדעת שיש על מי לסמוך בארוחת הצהריים גם משם.